אני מנסה לדמיין את היום שאחרי.
כמו קיפודים אחרי הגשם, נוציא את האפים מהדלת ונרחרח מסביב.
השכן בדיוק יעבור בחדר במדרגות עם טונות אפטר שייב שהוא מרח על עצמו בעודף ההתרגשות ואנחנו נחנק קלות, אבל נשמח.
לא הפכנו לטטרנים.
נרד אל הרחוב , נעמוד אל מול הרכב ונתלבט. ברגל או במכונית.
אולי פתאום יראה לנו מוזר להעדיף לנסוע מתוך אוטומט ונשים את הרגליים על הילוך ראשון ופשוט נצעד.
נלך בשקט בשכונה עד שנפגוש חבר או חברה .
נצמצם את מבט העין וננסה לראות מבעד לפקסלים שהופיעו ברשתית.
שעות של מסכים – חדשות, משחקים וזומים , הפכו את רשתיות העיניים למפוקסלות. גם בזה עוד נצטרך לטפל נאמר לעצמנו , אך נשמח שהפוקוס לפחות עוד חד ואכן זה אותו החברה.
הוא גידל זקן , והיא התהדרה בשפם, אבל זה לא משהו שתרצו להרחיב על זה במפגש.
אתם הלב שלכם יבקש חיבוק.
פשוט שכזה , אבל יהיה עוד אסור ואתם תושיטו את המרפק ותתרגשו.
הדופק יעלה, הלב ירקד, הנשימה עוד רגע נעתקת ממקומה.
מרפק למרפק.
אאאההה.
זה הרגיש כל כך טוב.
<<<<<<<>>>>>>
אז מה תאמרו. התסריט הזה יותר עצוב או הזוי.
ככל שעובר הזמן , אני מבינה שהחיבוק הנוכח והחם, האמיתי והרגיש עדין רחוק , והמרחק הזה יוצר בתוך הגוף כיווץ וחוסר נוחות.
מגע הוא צורך אנושי.
מהיום שבו היינו עוברים וחשנו מגע אנרגטי של אמא דרך הבטן ועד ליום שבו יצאנו אל אוויר העולם וזרועות ידיים חבקו אותנו בחום.
דרך היום הזה שנפלנו מהעץ וקבלנו מכה ורצנו להתנחם בחיבוק ועד הרגע שפגשנו אהוב של הלב והתמוססנו בחיבוק אל האחד…
למגע יש ערך עמוק וחשוב לגוף ולנשמה.
גירויי המגע נקלטים במערכת הסנסורית שלנו ומשם אל מערכת העצבים המרכזית. מגע אוהב משחרר מספר הורמונים אשר גורמים לרגיעה בגוף, בינהם גם אוקסיטוצין שהוא הורמון האהבה.
הגוף שלנו זקוק לחיבוק.
ועד שנוכל לחבק האחד את השני זה זמן חשוב וטוב להתמלא באנרגיה של אהבה עם עצמנו או עם האהובים שאיתנו בבית.
חיבוק עצמי.
הכנתי לכם סרטון מיוחד על חיבוק עצמי – לחצו כאן
