לא על הפחד לבדו / יולי 2014
בימים של אזעקות גם במרכז הארץ, מצאתי את דרכי אל תל אביב באחד מערבי השבוע להעביר שיעור אחרון בקורס שהנחתי.
נכנסתי אל החדר, והיא ישבה שם לבד. יפה כל כך עם עיניי שקד גדולות עמוקות ומלאות בדמע שלא יוצא.
"מה שלומך ?" שאלתי .
פרץ של דמעות שטף את העיניים, זלג אל הפנים ולא אפשר במשך דקותיים למילים לצאת מגרונה החנוק.
:"יש לי דייט היום", היא לוחשת דרך הדמעות. "דייט?" שאלתי בפליאה והקלה – כי לרגע תעתע בי המיינד ושיחק בי משחק ניחושים לסיבת הדמעות.
מסתבר שכן. בחור שהכירו לה. מאוד מקסים ולאחר שיחה טלפונית שקלחה בנעימות החליטו להפגש , רק שהמצב הנוכחי של אזעקות, של חדשות קשות בכל רובד, משפיע עליה ולא נראה לה שהוא בכלל יתעניין בה או ירצה לשבת איתה.
ישבנו יחד. יד ביד. נשמתי איתה אל תוך הפחד והבכי. אל תוך הבלבול והציפייה.
את השיעור התחלתי במדיטציה. התבוננו פנימה אל תוך הלב הפועם. בקשתי שנרגיש את הרגע עכשיו ונבחן כיצד האוויר זורם בגוף בחיות מלאה ונוכחת. לאט לאט השתרר שקט מוחלט.
פתאום שמעתי צחוק מתגלגל. זה התחיל בקטן. מתביש ומסתתר. פקחתי את העיניים וראיתי אותה – מנסה לכסות בכף ידה את הפה ולעצור את הצחוק. נגשתי אליה והזזתי בעדינות את כף ידה – הצחוק התפרץ החוצה. עוד עיניים נפקחו ואחריהן מיד עוד ועוד חיוכים וצחוק התגלגל בין האנשים.
מרחב של לחץ יוצר המון פחד וחשש בתוכנו. אם לא ניתן לו מקום , נעצור את אנרגיית החיים שלנו.
כתבתי כמה מילים על הפחד ואנרגיית החיים שלנו – מוזמנים ללחוץ כאן ולקרוא.
מה בנוגע לבחורה ?
השיעור המשיך מתוך שחרור וזרם לכולנו בהנאה. בסיום השיעור הנחתי אותם לשלבים מתוך מדיטציית קונדליני.
סיימנו את המפגש והיא נגשה להתארגן – הוא יבוא לאסוף אותה משם. יש דייט.
"איך את מרגישה כעת?" שאלתי אותה . " חיה" היא ענתה.
מוזמנים להירשם: סדנת טנטרה סופשבוע בספטמבר הקרוב!!!
ומזכירים לכם שבית הספר לטנטרה – מארג נפתח באוקטובר הקרוב. הרישום בעיצומו !!!
