נוסעת ברוורס / אפריל 2013
כתבתי ניוזלייטר.
יצא מהמם.
מחקתי.
החזרתי שוב את המילים אל הדף –
מחקתי שוב…
משהו לא שקט. לא סגור בתוך בלל המילים, הסיפור שיצא מתוכי-
אני מנסה יותר ויותר לדייק את עצמי.
להשתמש בכלים שיש ברשותי בכדי לעבוד עם ההקשבה הפנימית שלי. עם הלב והבטן. להרגיש מה נכון.
משתדלת להקשיב פחות למיינד שכבר שעתיים דופק לי ברכות
ואומר : "אבל למה מחקת, זה היה מצחיק ושנון… נתן מסר יפה".
והצוואר, וואו- כואב. מרגישה משקולת של שני קילו וחצי (מדוד)
על הכתפיים שלי…
מחליטה לשחרר.
להיות רגע בתוך הלב שלי. לתת לעצמי להתכנס ולחוש מה
אני רוצה באמת. מה יהיה הדבר הטוב ביותר עבורי –
אם הוא טוב בעבורי, הרי הוא יעביר את המתנה שאבקש לתת
בצורה נעימה ומאפשרת.
מקלידה רגע בעיניים עצומות… (הצליח)
מרגישה את הצוואר. עדין מעט תפוס אבל יש גל חום, כמו נמלים שמתחיל לזרום בו ועולה אל הראש.
משחררת את הלסת. כן. ללא ספק יש משהו קל יותר בגוף.
יש בחיים שלי כל מיני סיטואציות שבהן אני לא מדייקת את עצמי. נמצאת באיזה אוטומט של עשיה – "טוב, צריך לכתוב ניוזלייטר אז אכתוב כמו שתכננתי…טוב, צריך להפגש עם חברים, אז אחייך ואומר שהכל סבבה למרות שאני כועסת ממש על איזו חברה ויש לנו משהו לא פתור…"
אוטומט.
ואני בכלל, יש לי רשיון על גיר.
אז אני משנה הילוכים. מרשה לעצמי לעשות גם רוורס. מוחקת ניוזלייטר.
שמה בראשון וכותבת חדש.
