שיט ! הוא (שוב) הגיע-מיומנה של מהממת 🙂 …
הנה הוא בא.
אני כל כך אוהבת אותו…
את החום שלו שמלטף את גופי בימים
ומתכרבל איתי בלילות.
לקלילות שהוא יוצר בליבי
לצבעים
לקולות
לרגליים היחפות
ברוך הבא קיץ…
אני אוהבת את העונה הזו בשנה – יש בה הרבה עונג ושמחה…
ואני חושבת על הים, הכחול, העמוק הזה..
החול הנעים
הבירה הקרה תחת שמיים תכולים…
ואז זה עובר.
אני נזכרת בחורף.
במשקל.
בגוף…
בבגד הים – אוי אלוהים…שכחתי שיש גם את זה!!
והשמלות האלו…אוף. צמודות כל כך…
והרגליים – שיט. אני לבנה כמו הר של שלג.
כן, טוב… שנה הבאה…
*******************
לקבל את עצמי.
כמה שזה קשה לעיתים. יחסי האהבה – שנאה שלנו עם הגוף שלנו.
עם מה שאחנו עושים.
עם מה שאנחנו מרגישים….
עם עצמי.
******************
לפני כמה ימים במפגש משפחתי , היא עמדה לפני ומבלי לתכנן זה יצא ממני … ואמרתי לה-
"כמה שאת יפה…"
מתי בפעם האחרונה העזתי להסתכל במראה ולהגיד את זה לעצמי?
מתי את? ואתה?
ואיך הייתה יכולה להיות התחושה עם היינו יודעים שהקיץ הזה
מגיע בשמחה ולהרגיש נפלא עם הגוף שלי?
עם עצמי…
******************
ואז זה קרה. כתבתי את הניוזלייטר שפה למעלה ולא הספקתי לשלוח.
יצאנו להנחות סדנת סופשבוע.
כל הנסיעה החזקתי את הבטן. מיששתי, בדקתי כמה היא בולטת ויוצאת…
כן. גם לי לפעמים זה קורה. גם אני לפעמים שוכחת את הדבר המקודש ביותר בחיי –
הגוף שלי ואני.
באתי למרחב שלנו, ובעודי מארגנת אותו – הרגשתי תחושה של קלילות ורוך
מרחב של קבלה ואהבה – ויכולתי להזכר.
להזכר שאני נפלאה בדיוק כמו שאני.
ולהנות מעצמי מחדש, ולהתאהב שוב ושוב ושוב
והסדנא, וואו, הסדנא הצליחה להניע כל תא בתוכי – נראה לי שהכל נבנה שם מחדש 🙂
******************
מוזמנים ומוזמנות לצאת איתנו למסע.
לשנות תבניות ישנות, לתת ללב להפתח .
שלכם,
סוג'יי ומורן
|
||
