גם אני לפעמים כועסת / נובמבר 2013
"אני כועסת" אני יורה בקול ומשלבת את הידיים , שאם זה לא היה ברור למישהו אז שידעו כעת.
"וגם מאוכזבת מכך שזה לא קרה כפי שבקשתי…"
אני רואה אותם יושבים ומקשיבים . נעים מעט בחוסר נוחות בכסאות… "ושרק תדעו – שאני גם פגועה!" .
זהו. הנה. נתתי את אקורד הסיום וכעת זה בטוח ממש ברור לכולם. ממש .
הולכת משם עם נוצות הטווס שלי, מרגישה על הגל.
יושבת כבר באוטו. עושה לעצמי פרצופים לשחרר את הכעס שעוד קלוע בגוף דרך הפנים. נדמה לי שמישהו התבונן בי ברמזור במבט תמוה וקצת צחק. בטח חשב שאני משתגעת.
ממשיכה בנסיעה ושרה עם הרדיו ואז מגיעה תחושה חדשה. של ענווה. אולי לא באמת הייתי זקוקה לנוצות הטווס האלו. נסיון של הוכחת צדקת הכעס…
מממ, מרגיש טפשי. עושה פרסה של הרגע האחרון ותופסת את הרמזור שמהבהב.
צועדת חזרה. מתבוננת בהם ונותנת למילים לדבר –
"אני כועסת". פשוט. בלי לפרש ולתרץ אותו יותר מדי.
נותנת לו להיות.
חזרה לדף בלוג ומדיה