מתקשרת את עצמי / מאי 2013
"את חייבת ללכת אליו", היא הודיעה לי ועייניה זוהרות.
"הוא יביא לך משהו חדש. יקרא אותך כמו שלא חווית מעולם" –
הרגשתי רעד בגוף. "כמו שלא חוויתי מעולם.."מלמלתי לי ברחש , חוזרת על מילותיה שקבלו לפתע נפח קוסמי.
נכנסתי לרכב. יום שמש קייצי. כוס קפה ביד. כן. יש סיכוי שדברים טובים יקרו לי היום.
עצרה אותי משטרה.
אה, רק דו"ח אזהרה על אי עצירה מלאה בתמרור. אמרתי לכם – דברים טובים יקרו לי. ברור.
הגעתי אל חדרו של "י". בפשטות "מתקשר".
על דלתו "מייעץ ומכוון".
"מממ. אני חושבת לעצמי. ברור דברים טובים. איך אפשר אחרת. "
נתקלת בספה. בקטנה. היא הייתה שם קודם. אני לא 🙂 , לפחות התיישבתי יותר מהר .
מפה לשם.. מצאתי את עצמי ברכב, בחזרה הביתה.
מהרהרת בדברים שנאמרו (טובים, רק דברים טובים). מהרהרת בצורך האנושי כל כך לקבל לפעמים חיבוק וחיזוק .
לפעמים בתוך שגרת החיים, גם אני נסחפת, ושוכחת להוציא את הראש מהמים לקחת אוויר. לראות איפה אני נמצאת מליבו של הים ומה הכיוון שעלי לשחות בכדי להגיע אל החוף. בכדי למלא את שאיפותי ומהווי העמוקים ביותר.
נסעתי לים. ישבתי על החול והתבוננתי בגלים שחוזרים ובאים. כל פעם מתקרבים עוד קצת אל אצבעות רגליי ואז מתרחקים בחזרה. מתקרבת ומתרחקת. צעד קדימה , חצי אחורה. מתבוננת וממשיכה . רוקדת ככה עם החיים שלי.
נותנת לכל מה שנאמר לי באותו הבוקר, למצוא את מקומו בתוכי.
מוצאת שהם כבר שם. הכל היה שם כבר קודם. ידעתי את הדברים בעצמי. פשוט הייתי צריכה להוציא לרגע אחד קטן את הראש לקחת נשימה עמוקה וטובה שכזו, עם הרבה חמצן – ולהקשיב.
עומדת ליד הרכב, לוחצת על השלט אבל הוא לא נפתח. אוף. מנסה למשוך בידית ולהזכיר לעצמי שרק דברים טובים
קורים לי…
אחרי דקה מגלה שזה לא האוטו שלי. דומה. אבל לא .
שלי מחנה לידו.
נוסעת הביתה בחזרה. תמרור עצור. עוצרת עצירה מלאה. רק דברים טובים קורים לי.
J